פעלטון בע"מ נ' מועצה מקומית כפר יאסיף - פסקדין

החלטה

1.המשיבה הגישה נגד המבקשת תובענה כספית בסדר-דין מקוצר לתשלום סך של 15,930 ₪. התובענה נסבה על הזמנת עבודה על-פיה סיפקה המשיבה שירות למבקשת ועל הטענה כי תמורתו של השירות לא שולמה למשיבה על-פי המוסכם בין הצדדים.

2.המבקשת הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות וכן להאריך את המועד הנתון למבקשת לשם הגשתה של בקשת רשות להתגונן, אם וככל שלא תדחה התובענה מחמת התיישנות (להלן: "הבקשה").

3.המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי התובענה לא התיישנה ועל כן אין מקום לדחותה על הסף. התנגדותה של המשיבה מתייחסת גם לבקשה בעניין הארכת המועד.

4.לאחר שעיינתי בכתב-התביעה ובנספחיו וכן בבקשה ובתשובה לה, מצאתי כי אין מקום להורות על דחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות. השירות נשוא התובענה סופק למבקשת, על-פי הנטען, ביום 8.6.2002. על-פי הזמנת העבודה שצורפה לכתב-התביעה כנספח ב' סוכם לכאורה על תנאי תשלום של "שוטף+60". לפי מסמך זה חל המועד לתשלום התמורה בגין השירות בסוף חודש אוגוסט 2002, כטענתה של המשיבה. בנסיבות אלה, בעת שהוגשה התובענה ביום 27.7.2009 טרם חלפו שבע שנים מן המועד המוסכם שנקבע לתשלום התמורה.

5.אכן, קיים לכאורה פער בין תוכנה של הזמנת העבודה הנ"ל לבין תוכנה של חשבונית המשיבה אשר צורפה לכתב-התביעה כנספח ג'. מחשבונית זו עולה כי המועד לתשלום התמורה חל ביום 13.6.2002. פער זה באשר למועד המוסכם שנקבע לתשלום התמורה מחד גיסא, והשלכותיו על טענת ההתיישנות שבפי המבקשת מאידך גיסא, ראויים לדיון ולבירור בגדרו של ההליך העיקרי.

6.מלכתחילה היה על המבקשת להתכבד ולהעלות מלוא טענותיה נגד התובענה, לרבות טענותיה בדבר התיישנות העילה נגדה, בגדרה של בקשה למתן רשות להתגונן. במקרה הרגיל נדרש בעל-דין להביא בכפיפה אחת הן את טענותיו המקדמיות והן את טענותיו לגופו של עניין, ולא לנקוט בדרך דיונית של פיצול ביניהן [רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (טרם פורסם, 5.2.2007)]. כלל זה נועד לשרת את עקרון היעילות והחיסכון בזמן שיפוטי והוא יפה אף בענייננו. לא הובאה בבקשה שבפני תשתית עובדתית או הנמקה אחרת המצדיקה חריגה מן הכלל הרחב שנקבע בהלכת בובליל.

7.בה בעת, מאחר וכתום בירור לגופו של עניין עשויה המבקשת להצליח בטענתה כי התובענה התיישנה, מצאתי כי יש מקום להאריך את המועד הנתון לה לשם הגשתה של בקשה למתן רשות להתגונן. עם זאת יש לחייב את המבקשת בהוצאות בשל כך שנקטה בדרך דיונית שאינה הולמת ואשר האריכה את משך בירור ההליך שלא לצורך.

8.המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסך של 1,200 ₪ ועוד מע"מ, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. אני מתירה למבקשת להגיש בקשת רשות להתגונן, זאת עד יום 5.2.2010. לבקשה למתן רשות להתגונן תצרף המבקשת אסמכתא המעידה על תשלום ההוצאות שנפסקו בהחלטה זו למשיבה, שאם לא כן לא תתקבל הבקשה למתן רשות להתגונן לרישום.

9.המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תש"ע, 04 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: